מעבר לבית אבות: איך לייצר “נחיתה רכה” להורים (ולעצמכם)?

הרגע שבו נופלת ההחלטה הוא אף פעם לא רגע קל. בין אם זה קרה בגלל אירוע בריאותי פתאומי ובין אם זו הייתה דעיכה איטית ביכולות, ההבנה שאבא או אמא כבר לא יכולים להישאר בבית היא מטלטלת. מעבר למנהלות ולטפסים, עולה החשש הגדול מכולם: איך הם יסתגלו? איך לוקחים אדם שחי 80 שנה בבית שלו, ומעבירים אותו לסביבה חדשה?

אנחנו בנוה שלו ראינו אלפי משפחות ברגע הזה. ראינו את הדמעות ביום הראשון, וראינו את החיוך והשלווה שמגיעים (וכן, הם מגיעים) אחרי חודש. החדשות הטובות: הסתגלות היא תהליך שאפשר לנהל אותו. הנה המדריך שלנו למעבר נכון ורגיש.

השבוע הראשון: הלם, כעס או הקלה?

חשוב לנרמל את הרגשות. בשבוע הראשון למעבר, ייתכן שתפגשו קשת רחבה של תגובות מצד ההורה: החל מכעס (“למה הבאתם אותי לפה?”), דרך עצב ועד להקלה (כי סוף סוף יש מי שדואג להם). התפקיד שלכם הוא אחד: להיות שם, ולהכיל. בנוה שלו, אנחנו עוטפים את הדייר החדש מהרגע הראשון במעטפת של “אם בית”, עובדת סוציאלית ואחות צמודה. המטרה שלנו בימים הראשונים היא לא “להפעיל” את הדייר, אלא לתת לו תחושת ביטחון בסיסית: המיטה נוחה, האוכל טעים, ויש מי ששומר עליו.

מעבר לבית אבות

הטיפים שלנו להסתגלות מהירה (מניסיון של 40 שנה)

1. הביאו את הבית לתוך החדר

אחד היתרונות הגדולים בשיפוץ האחרון שעשינו בנוה שלו, הוא שהחדרים מרווחים ומאפשרים התאמה אישית. אנחנו תמיד ממליצים: אל תשאירו את החדר “סטרילי”. הביאו את הכורסה האהובה מהסלון, את התמונות של הנכדים, את השמיכה שהם רגילים אליה ואפילו את הטלוויזיה המוכרת. כשהעין פוגשת חפצים מוכרים, הלב נרגע מהר יותר.

2. התאמה מדויקת = הסתגלות קלה

חלק ענק מההצלחה טמון בשיבוץ למחלקה הנכונה. דמיינו אדם צלול ועצמאי שמשובץ בטעות במחלקה עם אנשים שאינם מתקשרים. זה מתכון לתסכול. לכן, בנוה שלו קיימת הפרדה ברורה:

  • מחלקת דיור תומך: לאנשים עצמאיים ותשושים שזקוקים לחברה ולפעילות תרבותית. כאן ההסתגלות היא דרך יצירת קשרים חדשים.
  • מחלקה סיעודית: לאנשים הזקוקים לעזרה פיזית רבה יותר. כאן ההסתגלות היא דרך האמון במטפלים ובצוות הרפואי. כשדייר נמצא בחברת “שווים”, הוא מרגיש שייך הרבה יותר מהר.

3. בנו שגרה של ביקורים

במיוחד בהתחלה, הנוכחות שלכם קריטית. אבל יש “קץ'”: חשוב לאזן. מצד אחד, לבקר הרבה כדי להראות שלא נטשתם. מצד שני, לאפשר להורה זמן להכיר את הצוות ואת הדיירים האחרים ולהשתלב בפעילויות. המיקום שלנו בפתח תקווה, עם חניה זמינה, מאפשר לכם לקפוץ לביקורים קצרים ותכופים, וזה המודל המנצח.

התמיכה המקצועית שלנו: אתם לא לבד בסיפור

ההסתגלות היא לא רק של הדייר, היא גם שלכם, הילדים. רגשות האשם (“האם עשיתי את הדבר הנכון?”) הם טבעיים. בנוה שלו, הצוות הסוציאלי הוא הכתובת שלכם.

  • שיחות קליטה: אנחנו מקיימים שיחות עומק עם המשפחה כדי להכיר את ההיסטוריה של הדייר – מה הוא אהב לעשות? מה מרגיע אותו? מה המאכל האהוב עליו?
  • דיווח שוטף: בימים הראשונים אנחנו נעדכן אתכם באופן יזום: “אבא אכל יפה”, “אמא השתתפה בחוג”. המידע הזה הוא האוויר לנשימה שלכם.

מתי זה משתפר? (ציר הזמן)

לכל אדם הקצב שלו, אבל הניסיון שלנו מראה שבדרך כלל אחרי 3-4 שבועות מתרחש השינוי. פתאום הדייר כבר מכיר את המטפל בשמו, הוא מחכה לחוג של אחר הצהריים, או שהוא מוצא חבר לשיחה בלובי. זה הרגע שבו ה”מוסד” הופך ל”בית”.

שאלות נפוצות על תהליך הקליטה (FAQ)

האם מותר להביא בעל חיים לביקור? בוודאי. אנחנו מאוד מעודדים קשר עם בעלי חיים ומפעילים חוגים ייעודיים, ואם יש כלב משפחתי שהדייר קשור אליו – ביקור שלו יכול לעשות פלאים למצב הרוח ולהסתגלות.

מה קורה אם ההורה מבקש “לחזור הביתה”? זו שאלה כואבת ושכיחה. ההמלצה שלנו היא להכיל את הכאב (“אני מבין שקשה לך, אני אוהב אותך”) אבל לשדר ביטחון בהחלטה (“אתה כאן כדי לקבל את הטיפול הכי טוב שאי אפשר לתת בבית”). הצוות הסוציאלי שלנו ינחה אתכם בדיוק איך להתמודד עם השיחות האלו.

האם אפשר להישאר לישון עם ההורה בלילה הראשון? במקרים מסוימים, בתיאום עם הנהלת המחלקה והצוות הסיעודי, ניתן למצוא פתרונות כדי להקל על המעבר בלילה הראשון.

אנחנו יודעים שזה לא פשוט, אבל אנחנו מבטיחים לעשות הכל כדי שההורים ירגישו בבית, כמה שיותר מהר. רוצים להתייעץ על תהליך המעבר? אנחנו כאן להקשיב: 077-2306658

שני כהן